הקורונה נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. היום, כ- 3 חודשים לאחר שפרצה לחיינו בסערה (בישראל), אנחנו יכולים אולי לקחת קצת נשימה ולהסתכל על התקופה המוזרה הזו שעברנו (בתקווה שבזה זה יגמר, אבל ממש לא בטוח), ולהבין מה קרה כאן.
חיינו חיים של שגרה. מה זו שגרה? ברור שלכל אחד יש את השגרה שלו. חלק מנהלים אותה, רובנו מתנהלים בה. קמים בבוקר, מארגנים את הילדים בעיניים עייפות ובחוסר אנרגיות, שותים כוס קפה ונוסעים לעבודה, או נוסעים לעבודה ושותים כוס קפה. עומדים בפקקים הכל כך מתישים, ומי שלא הוא באמת בר מזל, עובדים ועובדים, חלקנו מסופקים יותר ממה שהם עושים, חלקנו פחות, ובסוף יום העבודה יוצאים למשמרת השניה של גידול הילדים וניהול משק הבית שלנו. חוגים, הסעות, קניות, חדשות, סדרות, עייפות, שחיקה וחוזר חלילה. מה לא נאמר כבר בהקשר של הזה של שגרת חיינו? כנראה שאני לא מחדשת לכם כלום.
ופתאום הקורונה…
בהתחלה זה נראה כמו עוד הפחדה, כמו משברים פוטנציאליים בשנים קודמות שעלו וירדו מהכותרות במהירות. מגפת הסארס, שפעת החזירים וכדומה. משברים שהצליחו לדלג על מדינת ישראל, ובכלל, אחרי תרחישי אימה- נראה שהצליחו להשתלט עליהם וששוב- יש כאן אזעקת שווא. ופתאום משהו באמת קורה. מערב לערב בחדשות דיווחו על התרחבות המחלה, ובסין מטילים עוצר על 11 מיליון תושבים, ונראה שיש כאן עניין שצריך להתייחס אליו קצת יותר ברצינות.
את מה שקרה בהמשך אני לא צריכה לפרט, הרי הייתם כאן בדיוק כמוני. בגדול אפשר לסכם את זה בפאניקה, ניירות טואלט, ביצים שהפו להיות ביצי זהב, סגר, עוצר, תחלואה, עלייה בגרפים, ירידה דרמטית ושיטוח של העקומה. האם עברנו את זה, או האם זה זמני? הנבואה ניתנה לשוטים, ולא הייתי רוצה להימנות עליהם.
ועכשיו בפרספקטיבה קצת יותר ארוכת טווח, האם אנחנו יכולים להסתכל לאחור ולקחת גם דברים חיוביים מהמגיפה הנוראה הזו? התחלתי את המאמר עם חיי השגרה שלנו. חיי השגרה העמוסים, העייפים, המונוטוניים, החיים שאנחנו לא אומרים בהם לעצמנו- שנייה, תעצרו! תסתכלו סביב, תעריכו, תוקירו, תנצרו. בנימה אישית התקופה הזו עזרה לי להסדיר נשימה. היא לימדה אותי שאני חיה פעם אחת (כן, כנראה שידעתי את זה גם קודם), לא הפנמתי את זה ממש בתוך כל המירוץ היומיומי הבלתי נגמר. נכון, היו חופשות, היו חגיגות, היו גם טיסות לחו"ל. היו. אבל יום בהיר אחד מצאתי את עצמי עם 3 הילדים שלי בבית. ממש איתם. בלי הצורך להגיע בזמן לאיזה מקום או להספיק משהו, בלי הצורך לעמוד בדד ליין או להציג איזו מצגת נורא חשובה. עצרתי. ונשמתי אותם. נתתי להם תשומת לב, כמות כזו שבכל 14 שנותיי כאמא לא ידעתי. נכון, גם אני בישלתי, כיבסתי, קיפלתי, אפיתי, ניקיתי, מה לא. ובכל זאת… בתוך ההסגר הלא קצר שהוטל עלינו, הבנתי שזה לא חשוב כמה פעמים אני אקח את הילדים שלי למסעדה, או לסרט, או לקפוץ על טרמפולינות. שזה לא חשוב לאן נוסעים או לאן טסים, וכמה כסף אני מוציאה עליהם. לא חשוב באיזה רכב אני נוסעת, ואפילו אם אני גרה בארמון. הכי חשובה היא תשומת הלב, להיות איתם. זה הדבר החיובי שאני לוקחת איתי מהתקופה הזו.
לקורונה יש השפעות כלכליות לא פשוטות עבור לא מעט אנשים. יותר ממיליון מובטלים, אנשים שפתאום מצאו עצמם בסיטואציה שהם לא ידעו איך הם הולכים לשלם חשבונות, לעמוד בהחזר המשכנתא שלהם. אירוע כל כך לא צפוי שברגע אחד מכניס המוני אנשים לחוסר ודאות עצום, אולי הגדול ביותר שידעו בחייהם. גם עכשיו, כשאני כותבת את המילים הללו, יש עדיין חוסר ודאות לא קטן. אמנם המשק נפתח, עוד לא לגמרי, ואנחנו בתוך יישום "אסטרטגיית היציאה". לאט לאט הקניונים כבר מתחילים לעבוד, הרכבת אולי תחזור לפעילות בימים הקרובים, אפילו אמרו שבשבוע הבא כל הילדים צפויים לחזור לספסל הלימודים. אם הכל יתנהל כמו שאנחנו מקווים- יפתחו בקרוב גם את המסעדות ויאפשרו לנו להתקהל בלי הגבלה. אין ספק שאנחנו רוצים להיאחז בניצוץ הקטן הזה של אופטימיות שהקורונה מאחורינו. הלוואי.
אבל בואו שנייה, באמת רק לרגע קטן, נחשוב מה יקרה אם כל זה יחזור אלינו שוב. ואולי זו לא תהיה קורונה אלא מצב חירום אחר, לאומי או אישי. האם בפעם הבאה נהיה ערוכים טוב יותר? באילו צעדים אנחנו נוקטים על מנת להבטיח זאת?
תוכלו למצוא כאן מספר פעולות שאספתי, שיוכלו לסייע לכם לעשות שינוי בניהול כלכלת המשפחה, ולעזור לכם להיערך טוב יותר:
- בחנו בקפידה את ההוצאות שלכם (ההוצאות הקבועות וההוצאות המשתנות) עוד היום, על מה אתם מוציאים את הכסף, והאם יש הוצאות שניתן להמנע מהן.
- האם אתם חוסכים ל"יום סגריר"? הקורונה לימדה אותנו היטב מהו יום סגריר, ואת החשיבות שיש קצת כסף בצד, כסף שיאפשר לנו מרווח נשימה במידה ואנחנו מפוטרים או יוצאים לחל"ת לתקופה לא ידועה. ההמלצה שלי היא שתחסכו סכום של כ- 6 חודשי עבודה, כסף שיהיה נזיל בשעת חירום כזו.
- תקופת הפנסיה – יתכן שעוד נראית רחוקה, אבל חשוב לא להתפתות למשוך כספים מכספי הפנסיה בשביל "לסגור חורים" היום. אם אתם צריכים לסגור מינוס או התחייבות- בחנו אפשרויות אחרות שלא יפגעו בכם בטווח הארוך.
- אתם במינוס בחשבון העו"ש? בחנו איך אתם יכולים לפעול על מנת לסגור אותו. שני דברים חשובים בהקשר הזה:
-
- הריביות על המינוס בבנק גבוהות מאד, גם אם המינוס הוא בטווח המסגרת שאושרה לכם.
- יש משמעות לשמירה על התנהלות תקינה בחשבון הבנק, ללא חזרות של צ'קים או של הוראות קבע. אם יעלה צורך לקחת הלוואה, במידה ודוח נתוני האשראי לא יהיה תקין, הבנק לא ימהר לתת הלוואה, או שייתן אותה בריביות פחות טובות.
אסיים בציטוט של לאו דזה, פילוסוף סיני, שחי במאה ה- 6 לפני הספירה:
"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן"
בואו נפרד בתקווה לבריאות שלמה ואיתנה, שלא נדע משברים כגון אלה יותר לעולם, ובשאיפה לשגשוג כלכלי.
