אני רוצה להתחיל את הפוסט הזה עם אחד הזכרונות היותר חזקים שלי מהילדות.
עד גיל 10 התגוררתי עם משפחתי בראשון לציון, במרכז העיר (בימים שעוד היו בראשון חולות), וברחוב רוטשילד, לא רחוק מהדירה שגרנו בה, היתה חנות צעצועים- צעצועי מורן. זו היתה חנות פינתית, מאד קרובה לדואר המרכזי. בגיל 8-9 נהגתי להסתובב באזור הזה לא מעט.
בחלון הראווה של החנות הוצגה מעין מזוודה לא גדולה, ובתוך המזוודה, שהיתה ורודה ויפה, היו כל מיני דברים נחשקים, כמו מדבקות וניירות מאויירים, עטים יפים… וואו, כמה שהשתוקקתי לקנות את המזוודה הזו, לשחק איתה, עד כדי כך שאני זוכרת את החווייה הזו כאילו היתה אתמול.
ונחשו מה…
לפני שניגש לסוף הסיפור, אני רוצה להתייחס לאופן בו אנחנו כהורים מלמדים את הילדים שלנו את ערכו של הכסף, חשיבות הניהול שלו ולקיחת האחריות עליו. אני לא רוצה בשלב זה לדבר במילים גדולות כמו "חינוך פיננסי", אלא יותר על ההחלטות הקטנות אבל החשובות שאנחנו עושים ביומיום.
גדלתי בבית עם אבא שתמיד ניהל את כספו. לא עשיר, אבל חי בשלום עם ההכנסות שהוא ואמי הרוויחו כשכירים. איך הוא למד את זה? לבד. אבי איבד את אביו בגיל מאד צעיר, ולמד להסתדר בחיים. כאב הוא תמיד היה מאד מאורגן ומסודר, לא היתה אצלו בזבזנות. את מה שאמי והוא השיגו הם השיגו, כמו שאומרים, ב- 10 אצבעותיהם. כתוצאה מאותו חוסר בזבזנות, וחסכון של כל שקל, ההורים שלי חיו בצניעות, וכשהגיעו להישג הם הגיעו אליו כמעט ללא הלוואות (וגם אז, הלוואות קטנות מבני משפחה שנסגרו בקפידה ובזמן).
כשהגעתי לגיל 6 אבי הושיב אותי "לשיחה" והכריז שאני מתחילה לקבל דמי כיס. חלומו של כל ילד הוא שיהיה לו כסף לבזבוזים. אך אבי לא הסתפק בכך, אלא גם הצהיר שלא רק שאקבל דמי כיס, אני גם אוכל להשקיע אצלו את הכסף. כך שאני יכולה לקחת את דמי הכיס ולרכוש בהם כל שאחפוץ, אבל מצד שני, אם אחסוך את הכסף אצלו "בבנק"- אקבל ריבית על הכסף, וסכום הכסף שלי יגדל.
כילדה, כמובן, היה קשה לעמוד בפיתוי של לא לבזבז בכלל, אבל לצד הדברים שהחלטתי לרכוש, למדתי איך להתנהג עם כסף. הבנתי שאם אבזבז הכל- אולי כשמאד ארצה לרכוש משהו- לא יהיה לי מספיק. למדתי שאם הכסף יגמר- לא יהיה עוד, כלומר, לא יכולתי להיכנס למינוס. ולמדתי שניהול הכסף שלי הוא באחריותי- איך שאני אחליט לנהל אותו- זה מה שיהיה לי.
דוח ההכנסות וההוצאות שלי, כולל השקעותיי, נוהלו ע"י אבי בקפידה בפנקס, שהכיל את כל ענייני הכספים של הבית. היה ל"חשבון הבנק" שלי מקום של כבוד שם.
ובמעבר חד לימינו אנו…
אנחנו מגדלים היום ילדים בשפע עצום, שפע שאנחנו כילדים לא ידענו. המבחר שיש לילדים שלנו היום הוא אין סופי- לא רק שהם יכולים ללכת לקניון ולהתבלבל מהאפשרויות העומדות בפניהם, אלא הם יכולים להיכנס לאינטרנט ולהיחשף לעולם עצום של פריטים, מכל הסוגים והמינים. בעיניים של ילדים זו חוויה מבלבלת, גם אם עבורנו זה נראה מדהים. הרי לנו לא היה את השפע הזה.
בתוך השפע העצום הזה, והרבה פעמים מתוך תחושת החוסר שאולי אנחנו חווינו כילדים, ואולי דווקא בגלל השפע שהורינו העניקו לנו, אנחנו רוצים לתת להם את ה-הכי טוב, הכי מהר והכי הרבה. רק שבדרך אנחנו עלולים לשכוח שיש לנו משימה, והמשימה היא לעזור להם להבין איך להתנהג עם כסף. על כתפינו מוטלת האחריות כהורים להסביר להם, ללמד אותם ולתת להם להתנסות על בשרם לגבי משמעותו של הכסף. שלכסף יש ערך מסוים, ושכשהוא נגמר- אין עוד. שמינוס בבנק זו לא דרך חיים, ושלקיחת הלוואות מאחרים כדי לקנות לעצמנו דברים- זה רק להרגיש "כאילו" יש לנו באמת.
מתוך ההבנה של השפע האינסופי הזה, בעלי ואני קיבלנו החלטה ללמד את הילדים שלנו את ערכו של הכסף. מתוך הבנה שיש גבולות ליכולות הכספיות שלנו, ושיש לנו סדרי עדיפויות ודברים חשובים וגדולים שאנחנו רוצים להשיג- עבורם ועבורנו. ההחלטה התקבלה כשהם היו קטנים, עוד בגילאי הגן, והחלטנו לאמץ את דרכו של אבי. אמנם, היום דמי הכיס כבר לא נרשמים בפנקס ידני, אלא בקובץ אקסל, אבל המהות נשארה זהה. כשהמטרה, בסופו של דבר, היא לא כמה כסף הם יחסכו, אלא הלמידה איך לנהל את כספם ואיך לקחת עליו אחריות.
ריכזתי מטה 10 טיפים שבעיני חיוניים בדרך ללימוד ילדינו את ערך הכסף ומשמעותו:
- דברו קודם כל ביניכם והחליטו באיזה צעדים תהיו מעוניינים לנקוט על מנת ללמד את הילדים שלכם על כסף.
- הבינו שגם אם יש לכם כסף בשפע- אין לכך קשר להכרח ללמד אותם את ערך הכסף ומשמעותו.
- אל תחששו להגיד לילדים שלכם "לא". גם אני הייתי בחנות צעצועים עם הילדים שלי שדרשו לקנות צעצוע כזה או אחר, כשהם בכו, דרשו, צעקו ועשו לי בושות. הגדרת גבולות ברורים בנושא כסף, כמו בתחומים אחרים, היא חשובה עם ילדים.
- תנו לילדים לשלם על דברים שהם רוכשים לעצמם, תנו להם לחוש את הכסף, את המטבעות כבר מגיל קטן. הסבירו להם שהם צריכים לחכות לעודף, ושצריך לבדוק שהעודף שהחזירו להם מדויק. זה ילמד אותם כמה מוצרים עולים, כמה הם שילמו, וילמדו את הערך של המטבעות והשטרות.
- התחילו לתת לילדים דמי כיס מגיל צעיר, והסבירו להם את המשמעות. אבי היה נותן לי את דמי הכיס כל יום שישי, לקראת סוף השבוע. בדר"כ ביום שישי או שבת בערב היינו יוצאים לאכול גלידה, לפעמים עם חברות, וזה היה הכסף שלי לטובת העניין.
- נהלו יחד איתם את הכסף שלהם. תפתחו להם "חשבון בנק" אצלכם, עם טבלת הכנסות והוצאות, תנו להם ריבית חודשית קטנה על הכסף, כדי לדרבן אותם לחסוך. מדי סוף/ תחילת חודש סכמו את הסכומים ושתפו אותם במצב החשבון, ואם הם מעוניינים לבצע "משיכה" של כסף- בדקו שיש מספיק כסף בחשבון- אבל אל תתנו להם להיכנס למינוס. כי מינוס זה מחוץ לתחום.
- עודדו אותם (בגיל המתאים) למצוא עבודה– למשל בייביסיטר או דוגסיטר, עבודה פשוטה שתסייע להם להרוויח כסף ולהגדיל את הכסף בחשבון שלהם. אני לא ממליצה לשלם לילדים על עבודות הבית- מבחינתי הילדים הם חלק מהתא המשפחתי ומה שקורה בו אינו אמור להתבצע בגלל תמורה כספית (למשל, בייביסיטר על האח, לקחת אותו לחוג או להוריד את הכלב).
- דברו איתם על כסף וגם על צמתים חשובים שאתם עצמכם חווים– לדוגמה, אם צריך להחליף את המחשב הביתי ומדובר בהוצאה יחסית גבוהה, רותמים את כל הבית למאמץ וחוסכים בדברים אחרים- כמו לאכול בחוץ או לנסוע לטיול. זה נותן תחושה של עבודת צוות ושכולם שותפים למשימה.
- הסבירו להם כי האחריות על הכסף שלהם- היא שלהם בלבד, לא שלכם.
- והכי חשוב- הכל מתחיל בכם. לכן חשוב שתקבלו החלטה מודעת איך לנהל את הנושא הזה בבית שלכם, אך שגם אתם תפעלו בהתאם להמלצות שלכם לילדיכם.
יש עוד טיפים רבים שאפשר לתת, בואו נתחיל עם הטיפים האלה כבסיס לצמוח ממנו.
אגב, זוכרים את הסיפור איתו פתחתי את הפוסט הזה? אז אגלה לכם שמעולם לא סיפרתי להורים שלי על המזוודה הזו. ידעתי שלהורים שלי יש טרדות כספיות אחרות ושזה ממש לא על הפרק. לי עצמי לא היה מספיק כסף בחשבון אצל אבי כדי לקנות אותה לבד. אז הייתי עוברת ליד החנות וממשיכה להשתוקק למזוודה, והיא נשארה אצלי בלב כזיכרון מתוק ונשאף למשהו שממש רציתי ולא הצלחתי להשיג.
